מאמרים על אמנות

29 באוגוסט 2026 מי צייר את התמונות של עקיבא? אלכס טוביס והאמנות של ״שטיסל״ עקיבא שטיסל משכנע כאמן מפני שהביוגרפיה הבדיונית שלו נבנתה בצבע אמיתי. כך יצר אלכס טוביס את ציורי הדמות — וכך סיפורו שלו הדהד במפתיע את עלילת הסדרה. ב״שטיסל״ הציור אינו רקע נאה. הדיוקנאות של עקיבא נושאים אהבה, זיכרון משפחתי, אשמה וקושי להרפות מן העבר. כדי שהקו העלילתי הזה יעבוד, הציורים היו צריכים להיות אמינים לא רק על המסך אלא גם כיצירות בפני עצמן. חלק גדול מן העבודות הבוגרות של עקיבא צויר בידי האמן הישראלי אלכס טוביס. המאמר מבוסס על הריאיון של מירה פוקס ב־The Forward, העיבוד הרוסי שפורסם ב־LiveJournal, הביוגרפיה הרשמית של האמן, תיעוד תערוכות וריאיונות נוספים. הביוגרפיה, התערוכות והיצירה העצמאית מוצגות גם בערך האנציקלופדי של אלכס טוביס ב־ArtOnline. צייר אמיתי מאחורי אמן בדיוני בעונה הראשונה יצר המאייר מנחם הלברשטט את רישומיו של עקיבא. כאשר הדמות התפתחה מרישום לציור שמן, נדרשה שפה חזותית אחרת. טוביס התגלה בעקבות תערוכה והוזמן לפגישה עם הצוות האמנותי של הסדרה. ההתחלה הייתה כמעט קומית. טוביס לא צפה קודם ב״שטיסל״ וחשב שמדובר בהפקת סטודנטים דלת תקציב. גם לאחר שהבין את היקף הפרויקט, לא היה בטוח שסגנונו מתאים. בעיניו הציור הפיגורטיבי שלו היה קלאסי מדי לטלוויזיה עכשווית. לפגישה הביא דוגמאות מעבודותיו של פיטר דויג והציע כיוון אופנתי יותר. הצוות השיב שאינו מחפש חיקוי של אמן אחר, אלא דווקא את ציוריו של טוביס. מה שנראה לו מיושן הפך ליתרון המרכזי: הריאליזם השקט והמתבונן שלו יכול היה להשתייך באופן טבעי לעקיבא. מהנחיה דרמטית לציור טוביס לא קיבל מתכון חזותי מוכן. הכותבים תיארו את המצב הרגשי, הסבירו מה התמונה צריכה לשאת ולעיתים הציעו מקור מתולדות האמנות. לאחר מכן הכין סקיצות ועבר לבד הסופי. אחת מנקודות המוצא ל״הילד עם דג הזהב״ הייתה ״החלילן״ של אדואר מאנה. הקשר לא נועד להיות העתקה. החשיבות הייתה בבהירות החזיתית של הדמות הצעירה לצד מסתורין פסיכולוגי. הילד של טוביס נוכח מול הצופה ובה בעת סגור בעולמו. הטלוויזיה כפתה קצב שונה מעבודת סטודיו רגילה. לרשות טוביס עמד כחודש ליצירת שלושה ציורי שמן גדולים שהיו מרכזיים לעונה השלישית. המצלמה, ובייחוד צילום התקריב, אינה מסתירה חיקוי תפאורתי. לכן יצר ציורים שלמים תחת לחץ הפקתי, ולא אביזרים שנועדו לשרוד שוט אחד. מדוע לא קרא את התסריט באופן מפתיע, טוביס נמנע מקריאת התסריטים המלאים. הוא נעשה מעריץ של הסדרה ולא רצה לדעת מראש מה יקרה לדמויות. הסבר ממוקד על המשימה הרגשית הספיק לעבודתו, והמידע החלקי מנע מן הציור להפוך לכיתוב מילולי של העלילה. לעיתים המשמעות המלאה של דיוקן התבררה לו רק בצפייה בפרק המוגמר. הציור שמר על הזמן ועל העמימות שלו, והעריכה שילבה אותו בדרמה המשפחתית. נוצרה צורה נדירה של שיתוף פעולה: טוביס לא שלט במשמעות הסופית, אך יצר חפץ שיכול לקלוט משמעויות נוספות. הידיים של עקיבא מיכאל אלוני הגיע לסטודיו של טוביס ולמד יסודות של טכניקת הציור. היה עליו לעשות יותר מחיקוי חיצוני של מחוות: להחזיק מכחול, לערבב צבע, לאמוד מרחק ולעמוד מול בד בלי תנועות תיאטרליות מיותרות. בחלק מצילומי התקריב נראות ידיו של טוביס. זו אינה רק החלפה טכנית. היד המבצעת נושאת את הזיכרון המקצועי של מי שיצר את התמונה. הציור נכנס למשחק כעבודה חומרית, ועקיבא משכנע מפני שהידע הגופני של אמן אחר נוכח בפריים. טוביס ועקיבא: עולמות שונים, לחץ מוכר האמן והדמות נראים רחוקים. עקיבא גדל במשפחה חרדית בירושלים; טוביס נולד במוסקבה, עלה לישראל בילדותו, למד בבצלאל והתפתח בסביבה אמנותית חילונית. אך שניהם חוו לחץ לבחור בעיסוק מעשי יותר. טוביס סיפר שרבים מחבריו דוברי הרוסית בחרו בהיי־טק ובמקצועות יציבים, בעוד הציור נתפס לעיתים כעיסוק לא אמין או לא רציני. הלחץ לא היה דתי אלא חברתי וכלכלי, אך הוא הזכיר את הספק החוזר של שולם: מתי האמן יעבור סוף־סוף למקצוע ראוי? ההקבלה מסבירה מדוע ציוריו התאימו לעקיבא. טוביס לא היה צריך לשחזר את חייו הדתיים של הגיבור כדי להבין את הצורך להגן על עבודה איטית שתוצאתה אינה מובטחת מראש. בצלאל וכיתה חרדית הקשר נעשה ישיר יותר כאשר טוביס לימד רישום וציור בתוכנית חרדית בבצלאל. השיעורים התחשבו במגבלות הנוגעות למודלים בעירום ולדימויים דתיים מסוימים, אך היסודות המקצועיים — קומפוזיציה, פרופורציה, אור, צבע והתבוננות — נשארו זהים. העבודה חשפה בפניו את המגוון בתוך קהילה שמבחוץ נדמית לעיתים אחידה. התובנה הזאת מקבילה לאחד מהישגי ״שטיסל״: הדמויות החרדיות אינן מוצגות כקבוצה אקזוטית, אלא כבני אדם נפרדים. אחרי הסדרה כאשר ״שטיסל״ הגיעה לקהל בינלאומי, צופים החלו לחפש את שמו של הצייר שמאחורי העבודות. החשיפה הביאה הכרה והזמנות, אך גם צמצמה את הסקרנות: רבים רצו רק את הציורים הקשורים לעקיבא. ההצלחה הייתה הזדמנות וגם סכנה לעמוד בצלה של דמות בדיונית שנוצרה בעזרתך. הדיוקנאות, חללי הפנים, הנופים ומגרשי הספורט הריקים של טוביס מראים שהעבודה לסדרה לא הייתה סגנון שאול. ״שטיסל״ השתמשה ביכולת שכבר התפתחה ביצירתו לדבר על זמן, קרבה ובדידות באמצעות ציור פיגורטיבי מאופק. לדיון רחב יותר באמנות, באמונה ובמשפחה בסדרה ראו גם את מאמר ArtOnline ״שטיסל: אמן בין ייעוד, משפחה ואמונה״. מקורות הריאיון של מירה פוקס ב־The Forward העיבוד הרוסי ב־LiveJournal גלריית Shtisel באתר הרשמי של אלכס טוביס ביוגרפיה ותערוכות באתר הרשמי